דף הנצחה לכבודם ולזכרם של תושבי תקוע חללי צה״ל ונפגעי פעולות איבה. יהי זכרם ברוך.
אורי אנסבכר
דליה למקוס
ביום י"ז בחשון תשע"ה 10/11/2014 נרצחה בפיגוע דריסה ודקירה בגוש עציון. הובאה למנוחת עולמים בתקוע. בת 26 הייתה במותה. הותירה אחריה הורים, אחים ואחיות.
יוסף אישרן
יוסף, בן רינה ועזרא, נולד בישראל, בבית החולים "שערי צדק" בירושלים, במוצאי שבת ג' בטבת תשמ"ז (03.01.1987).
ילד של טבע היה, בעל עיניים חמות בורקות, ומבע של רוך נסוך על פניו. ילד שהתגאה לעמוד בהפגנות כשהוא אוחז בעוז את דגל המדינה, תמיד ראשון למען אדמת ארץ ישראל. תלמיד טוב ו"פריק" של מחשבים, תמיד מוקף בחברים וצחוקו נישא למרחקים. אי אפשר היה להיות עצוב ליד יוסף.
ביום שלישי ט"ו באייר תשס"א יצא יוסף עם חברו קובי מנדל לטייל בואדי תקוע. מחבלים סקלו את השניים באבנים. כשהשניים לא שבו לבתיהם עד הערב, החלו חיפושים שנמשכו כל הלילה, אך רק למחרת נמצאו שתי הגופות, מוחבאות מתחת לערימת אבנים בגובה מטר.
יוסף היה בן 14 וחצי שנים במותו. הותיר הורים, שתי אחיות ואח. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים, בחלקת תמיר.
קובי מנדל
קובי אהב לטייל ואהב ספורט, היה נער מקובל מאד ותמיד מוקף בחברים. נער נבון, אוהב לעזור לזולת ואהוב על כל מכריו.
אלי פרסמן
בן ליליאן ומשה, נולד ביום ג' אייר תש"ח (23.4.1958) בצרפת בבית הוריו ספג את הרוח הציונית. הוא למד בבית-ספר יסודי ובבית-ספר תיכון בצרפת. בשנת 1978, בגיל 20 עלה ארצה. תחילה למד במכון "מעינות" עברית ויהדות ולאחר מכן למד באוניברסיטה העברית. סיים לימודיו כבוגר החוגים לכלכלה ולסטטיסטיקה.
במאי 1980 התגייס לצה"ל ושירת בעתודה האקדמאית בחיל הרגלים. עבר אימוני טירונות ובאוקטבר 1981 הועלה לדרגת רב"ט. אלי יחד עם עוד שלושה מחבריו, אף הם עולים מצרפת, השתקעו בתקוע, שביהודה. שם נשא לאשה את יעל שעלתה גם היא מצרפת. הוא שימש ספרן בספריית הישוב. כשפרצה מלחמת שלום הגליל ואלי לא גוייס למילואים ביום הראשון למלחמה, יצא לחפש את פלוגתו בשטח. הוא לחם בקרבות הקשים בבקעת הלבנון והתקדם עם יחידתו לציר ביירות-דמשק. ביום ג' בתמוז תשמ"ב (24.6.1982), במהלך הפגזה סורית כבדה, נחת פגז ליד הנגמ"ש בו נסע. בהתפוצצות נהרג אלי.
בן 24 היה במותו. הוא הובא למנוחות בהר הרצל בירושלים.הניח אחריו רעיה, פעוט בן חודשיים, הורים ואחות.
דוד רוזנפלד
דוד, בן גלדיס ומרדכי, נולד בארצות הברית בי' בכסלו תשי"ז (14.11.1956), בן למשפחה של פעילי תנועת החרות.
דוד עלה לישראל בשנת 1979, גר שנה במרכז קליטה, עוד שנה בירושלים, ואז עבר עם רעייתו דורית לישוב תקוע שליד בית-לחם. הוא החל לעבוד ברשות הגנים הלאומיים, כאחראי על אתר העתיקות "הרודיון" (ובו מצודת הורדוס) הסמוך למקום מגוריו.
הוא היא אדם נדיר, בעל ייעוד, כיוון וחוש הומור. מעלותיו היו גלויות במשך כל חייו
ביום שישי י"א בתמוז תשמ"ב (02.07.1982) תקפו מחבלים את דוד בעת שהיה לבד באתר "הרודיון", ורצחו אותו בדקירות סכין.
המשטרה טענה שהוא לא נכנע בקלות וניסה להילחם במרצחיו.
בן 25 היה במותו. דוד הותיר רעיה- דורית, שני בנים – אלכס ודניאל והורים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים
שבוע לפני נופלו של דוד רוזנפלד ליווה היישוב את אלי פרסמן הי"ד, שנפל במלחמת לבנון הראשונה. האחד נפל בגליל העליון וחברו ביהודה.
מרדכי מטווי ליפקין
מרדכי (מטוויי), בן סופיה ויצחק, נולד במוסקבה בירת ברית-המועצות בכ"ח בתשרי תשט"ו (25.10.1954).
כבר בגן הילדים התגלה מרדכי כצייר מוכשר, ובמקביל לבית-ספר תיכון סיים בית-ספר לאמנויות כשהוא מגלה התעניינות רבה גם בהיסטוריה של האמנות. בשנת 1977 סיים לימודים גבוהים בפקולטה לציור של המכון המוסקבאי לחינוך על-שם לנין, והוסמך כמורה לשרטוט ולציור. הוא החל לעבוד כמורה לציור בבית-ספר בעיר קיזליאר ואחר-כך במוסקבה.
בשנת 1980 מרדכי הצטרף לסניף מוסקבה של אגודת הציירים של ברית-המועצות, והחל להשתתף בתערוכות של אמנים צעירים. כעבור כשנה אייר כמה ספרים, ביניהם ספרי שלום עליכם. אחר-כך בילה שנתיים באודסה ובהרי הקרפטים וצייר סדרת ציורים המוקדשים לבוכרה ולאודסה. בשנים 1985 – 1988 השתתף בתערוכות של מרכזים יהודיים במוסקבה, עם סדרת ציורים בנושאים תנ"כיים.
בשנת 1985 מרדכי נישא לאילנה לבית פורדמן. הוא התקרב מאוד לציונות וליהדות ובחודש נובמבר 1988 עלו לארץ עם שני בניהם. המשפחה התיישבה בישוב אלון שבות, אחר-כך עברו לתקוע שמדרום לבית-לחם. בארץ נולדו עוד שני בנים.
אחרי עלייתו לארץ החל מרדכי ללמוד בישיבה באלון שבות. במקביל הציג מציוריו בתערוכות של אמנים ישראלים, הכין סדרת עבודות גרפיות ושמה "ירושלים שלי", סדרת עבודות המוקדשות לקרבנות השואה ועוד.
עם הזמן מרדכי ניסה את כוחו בזרמים שונים של אמנות פלסטית – עשה ויטראז'ים, עיצב תכשיטים, הכין תפאורה להצגה ועוד – אך הקרוב ביותר היה לו הרישום בעפרון. הוא צייר בעיקר דיוקנאות ונופים. מרדכי הציג בתערוכות גם בארצות-הברית, ואף ביפן התפרסם בזכות ציוריו.
בנוסף ללימודיו ולעבודתו בציור, מרדכי ניצל את אהבתו להיסטוריה של ארץ ישראל ואת שליטתו בשפות (בנוסף לרוסית ועברית דיבר אנגלית וצרפתית) ועבד בארץ כמדריך בסמינרים ובטיולים לעולים חדשים.
בשנת 1990 החל מרדכי לעבוד כעורך אמנותי באנציקלופדיה יהודית שנכתבה בירושלים בשפה הרוסית. בשנת 1992 נסע לשליחות בארצות-הברית מטעם הסוכנות היהודית, ובתום השליחות שב לעבודתו בארץ.
מרדכי, שבנוסף לציור עסק בכתיבה, ביטא במלים קצרות את שאיפותיו היצירתיות: "להלחין חזיון / או לחזות בלחן / לשמוע רעיון / שהועלה על כתב…".
ביום חמישי כ' בתמוז תשנ"ג (08.07.1993), בעשר וחצי בלילה, נסע מרדכי לביתו ברכבו הפרטי. ליד הכפר הערבי תקוע ירו בו מחבלים למוות.
בן 38 היה במותו. הניח אישה וארבעה בנים: דוד, יעקב, אבשלום ובצלאל, אחות והורים.
קרן שהוקמה לזכר הצייר מרדכי ליפקין הוציאה לאור בשנת 1999 אלבום מתמונותיו.