לזכר הבנים: יוסף איש-רן הי"ד וקובי מנדל הי"ד
קובי מנדל ו
יוסף אישרן, נערים בני 14, חברים בלב ובנפש. קובי נולד בארצות-הברית, הוריו שומרי מצוות. אמו סופרת חובשת שביס, אביו מבלה את רוב שעות הפנאי שלו בלימוד תורה. יוסף נולד בישראל, הוריו ילידי הארץ, דור שני ליוצאי עדות המזרח, אביו חוקר במשטרה ואמו אחות בבית החולים.
כאן בתקוע, אין זאת תופעה נדירה שנערים מרקע שונה קושרים ביניהם חברות אמיצה. בשונה מקהילות החיות בשכונתן תוך התבדלות, שומרות על קהלן, על בית הספר הייחודי המתאים לילדיהן, הרי קהילת תקוע הקטנה, החיה על סף מדבר יהודה, מאמינה כי כל היהודים שווים הם, וכי המשותף רב כוחו על הנבדל.
כיצד מתרחש הנס המודרני הזה? פשוט. אנשי תקוע, כמי שקיבלו על עצמם לכונן קהילה שאנשיה לומדים לכבד זה את זה, לקבל את השונה, מחנכים גם את ילדיהם לכבד את העובדה שכל אחד בוחר לעצמו את אורח חייו. שני הנערים האלה צמחו לתוך הוויה זו וכלל לא חשו שדבר זה הוא בחזקת "בעיה". שאלתי את חבריהם, מי היה האדם המקורב ביותר לקובי, עם מי חלק את סודותיו. התשובה הייתה אחת: יוסף.
הרקע של קובי ושל יוסף שונה, אך המכנה המשותף שלהם היה, כמו של נערים רבים, ההרפתקנות והאהבה למרחבים. הם חוו את החוויות האלה עד יומם האחרון. במרחבים שאהבו, שאותם יצאו לחקור, מצאו את מותם. בחייהם ובמותם לא נפרדו.
המקרה המזעזע / מתוך העיתונים: מאי 2001
יתד נאמן:
גופת אחד מהנערים נמצאה בפתח מערה בואדי חריטון ליד הישוב. גופת נער שני נמצאה בתוך המערה המשמשת אתר טיולים פופולרי לתושבי האזור. ניצב שחר איילון מסר כי שני הנערים נרצחו ממניע לאומני, לאחר שפגשו באקראי בחוליית המחבלים. הם נרצחו באכזריות וככל הנראה נסקלו באבנים.
מעריב: הזוועה בואדי: שני חברים בני 14 יצאו לטייל במערה על יד ביתם ונרצחו באכזריות.
ידיעות אחרונות: גורלן של שתי משפחות שונות כל כך נכרך ברגע טרגי אחד. חייהם של שני ילדים, חברים טובים, האחד צבר והשני עולה מארה"ב – הגיעו לסופם ברצח אכזרי.
ידיעות אחרונות - מסע ההלוויה:
הגופות היו מונחות זו ליד זו, עטופות בטלית, וכאילו כל בכיים של האבלים יורד ומתגלגל אל תוך הואדי. מסע ההלוויה העצוב התנהל לאיטו בין הכפרים הערביים. נפש חיה לא נראתה בסימטאות. בצומת גוש עציון עצר המסע. הלוויתו של קובי מנדל פנתה לכפר עציון. הלוויתו של יוסף איש-רן המשיכה לירושלים להר המנוחות. בדממה מוחלטת צעדו משתתפי ההלוויה אחר האלונקה עד לחלקת הקבר.
לזכר אלי פרסמן הי“ד
בחנוכה תשמ“א הגיע אלי לתקוע כחיל חלוץ של גרעין עולי צרפת שהתלכד סביב למוסד התורני של ”מעיינות“. כאן הכיר את אשתו
יעל, ונישא לאחר זמן קצר. אלי התחבר ליישוב ולנוף ואף כתב שיר אודות תקוע. ביום הראשון למבצע שלום הגליל, אף שלא גויס רשמית למילואים, יצא אלי לחפש את פלוגתו בשטח. הוא לחם בקרבות הקשים בבקעת הלבנון והתקדם עם יחידתו לציר ביירות דמשק. ביום ג‘ בתמוז תשמ“ב 24/6/1982 , בעת הפגזה סורית כבדה, נפל אלי, בהשאירו רעיה, פעוט בן חודשיים -
לזכר דוד רוזנפלד הי“ד
שבוע לפני נופלו של דוד רוזנפלד ליווה הישוב את אלי פרסמן הי"ד, שנפל במלחמת לבנון הראשונה. האחד נפל בגליל העליון וחברו ביהודה.
דוד עלה לארץ מארצות הברית. הוא היא אדם נדיר, בעל ייעוד, כיוון וחוש הומור. מעלותיו היו גלויות במשך כל חייו. לאחר הגעתו ליישוב התקבל לעבודה ברשות הגנים הלאומיים והופקד כאחראי על אתר ההרודיון. בשני ביולי, נרצח באכזריות במקום עבודתו, בהרודיון. המשטרה טענה שהוא לא נכנע בקלות וניסה להילחם במרצחיו. דוד השאיר אחריו רעיה - דורית ושני בנים דניאל ואלכס וקהילה המומה מרצף אירועים קשים.
לזכר מרדכי ליפקין הי"ד
מרדכי (מטווי) נולד במוסקבה ב 1954 . כבר מגיל צעיר התגלה כצייר מוכשר, הוא למד ציור וסרטוט ועבד כמורה וכצייר. בשנת 1988 עלה לארץ עם אישתו ושני בניו, והגיע תוך זמן קצר לתקוע. ב- 16 ליולי 1993, בדרכו הביתה ליד צומת ה-T, נרצח בידי מרצחים שפתחו באש לעבר רכבו.
תושבי תקוע ביקשו להקים יישוב על הגבעה הסמוכה למקום בו בוצע הרצח. אך בפועל, התקבל אישור מצה"ל ליישב את הגבעה רק לשלושים יום. מרדכי, 38 במותו הניח אישה וארבעה בנים.
קרן שהוקמה לזכרו הוציאה לאור בשנת 1999 אלבום מיצירותיו.
